המילה פסיכודרמה מורכבת משתי מילים יווניות:  Psyche (נפש) ו- Drama (פעולה), כלומר, נפש בפעולה. שיטת העבודה בפסיכודרמה מבוססת על פעולה דרמטית ומשחק תפקידים באמצעותם מציג המטופל בעיות, קשיים וקונפליקטים אישיים ובין-אישיים, וכן פתרונות ודרכי התמודדות. מבחינה היסטורית,  הפסיכודרמה מייצגת  נקודת מפנה בפסיכותרפיה:  מעבר מתפיסת המטופל כ"חולה" פסיבי השוכב על ספת  הפסיכואנליזה, לתפיסת המטופל  כשותף אקטיבי במסגרת קבוצתית, ומעבר משיטות תרפיה מילוליות לשיטות של תרפיה בפעולה, על פי העיקרון "במקום לדבר על –  פעל את".

מטפלים בפסיכודרמה עובדים עם מגוון אוכלוסיות (מילדים עד קשישים) ובמסגרות שונות כגון:  בתי חולים, מרפאות בריאות, בתי כלא,  בתי אבות, מרכזי יום לקשיש, מרכזים לשיקום נפשי ופיזי, מרכזים לטיפול בטראומה ופוסט-טראומה, מרכזים לטיפול בהפרעות אכילה, בתי ספר, גני ילדים, מועדוניות, קליניקות פרטיות ועוד. העבודה נעשית הן במסגרת קבוצתית והן במסגרת פרטנית אחד-על-אחד

מבנה הפסיכודרמה הקלאסית בעבודה בקבוצה

החימום- מעין שלב מעבר בין העולם החיצוני לקבוצה, הכנת הקרקע. זהו שלב המתבצע בהדרגה עד לבחירת הנושא. שלב זה מתאפיין בשיחות פתיחה בין המשתתפים, משחקים קצרים, תרגילי תנועה, דמיון מודרך. מטרת החימום היא יצירת  בין המשתתפים, יצירת תחושת ביטחון וקירבה תוך כדי הקטנת החרדה, לפני היחשפותם של המשתתפים. שלב זה מעודד את הספונטניות של כל אחד מהמשתתפים. במהלך החימום ייתכן ויתבלט משתתף שהנושא שלו יעובד לפסיכודרמה, הוא יכונה הפרוטגוניסט.

הפעולה- תחילת ה"הצגה" המוצגת על שטח מוגדר כגון . חלק זה הוא בעצם הצגת המציאות בעולם המיקרוקוסמי של המשתתפים. חלק מהמשתתפים לוקחים חלק בהצגה באופן פעיל ואחרים הם צופים. תחילה, הפרוטגוניסט מספר על עצמו ועל הבעיה שיעלה הלקוחה מעברו, ממציאות חייו או מעולם ה . ההצגה מורכבת ממספר סיטואציות שלרוב יהיה ביניהן קשר אך הפרוטגוניסט לא תמיד היה ער לכך עד הצגתן.

סיום המפגש- מעבר מעולם הקבוצה לעולם המציאות. בשלב זה הפרוטגוניסט זקוק לעידוד, להגנה, לקבלה ולתמיכה ולכן משתפים חברי הקבוצה בניסיונם האישי ומביעים את הזדהותם איתו.

מבנה זה חוזר ונשנה לאורך התהליך הטיפולי.

לקריאה נוספת

עיניה ארצי, "פסיכודרמה", דביר הוצאה לאור, 1991

הולמס פול וקרפ מרסיה, "פסיכודרמה השראה וטכניקה", אח, קריית ביאליק, 2000

פסיכודרמה